החלטה בתיק רע"א 2056/05

א.        זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ברלינר, סגן נשיא) מיום 31.1.05 (בש"א 871/05, ע"א 1041/05), על פיה שינה בית המשפט המחוזי את תנאיו של צו לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 12.12.04 בבית משפט השלום בעכו (השופט שר) (בת"א 2195/02), ואיפשר למשיבה 1 לחלט ערבות בנקאית שהמציאה המבקשת, בתנאים שנקבעו בהחלטה.

ב.        המבקשת היא חברה העוסקת בסחר בברזל ובהובלה. המשיבה 1 היא חברה העוסקת בסחר בברזל ובתעשיות רשת. המשיבה 2 היא חברה זרה מתורכיה העוסקת בסחר בברזל בנין. בין המבקשת לבין המשיבה 1 התגלע סכסוך ביחס לבעלות במטען שנרכש מהמשיבה 2.

ג.        ביום 30.9.02 ניתן לבקשת המשיבה 1 צו במסגרת בש"א 4058/02 בבית משפט השלום בעכו, למניעת מסירת המטען. בהמשך להסכמה דיונית בין המבקשת לבין המשיבה 1 בדבר ביטול צו המניעה והפקדת ערבות בנקאית תחתיו, החליט בית המשפט ביום 2.10.02 על הסרת צו המניעה בתנאי שהמבקשת תפקיד ערבות בנקאית על סך 125,000 דולר, וכך הווה.

ד.        ביום 10.10.02 הגישה המשיבה 1 תביעה כנגד המשיבה 2 וכנגד המבקשת ומנהליה, ועתרה לסעד הצהרתי שיצהיר על בעלותה במטען ולסעד כספי בגין נזק והשבה.

ה.        בטרם ניתן פסק הדין, ביקשה המבקשת מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו מיום 2.10.02, ולקבוע כי הערבות הבנקאית שהופקדה תיפרע אך ורק במקרה בו יינתן פסק דין הקובע כי הבעלים במטען הוא המשיבה 1 ולא המבקשת. ביום 12.04.04 דחה בית המשפט את הבקשה.

ו.        ביום 12.12.04 נתן בית המשפט את פסק דינו, בו קיבל את תביעתה של המשיבה 1 לסעד כספי כנגד המשיבה 2, ודחה את תביעתה כנגד המבקשת ומנהליה. בית המשפט פסק כי על פי דין זכות הבעלות במטען היא של המבקשת. באשר לערבות הבנקאית נפסק, כי בהמשך להסכמת הצדדים בדיון מיום 2.10.02 לפיה תהווה הערבות הבנקאית בטוחה לכל פסק דין שיינתן, אם יינתן, לטובת המשיבה 1, אף אם לא יכוון ישירות כנגד המבקשת, יוכל פרעון הערבות הבנקאית להיעשות לא מוקדם מ-15 יום ממתן פסק הדין ולאחר קבלת היתר נוסף מבית המשפט. כן נקבע, כי אין בכך כדי למנוע מן המבקשת לערוך התחשבנות פנימית מול המשיבה 2.

ז.        המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (בש"א 5296/04, ת"א 3895/02). ביום 28.12.04 החליט בית משפט השלום לעכב את הביצוע עד להחלטה אחרת, וביום 6.1.05 החליט כי הביצוע יעוכב כנגד הפקדת ערבות בנקאית על ידי המבקשת בסך 300,000 ש"ח.

ח.        ביום 12.1.05 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום ועל החלטת הביניים בשאלת הבהרתו של סטטוס הערבות. אף המשיבה 1 הגישה ערעור על פסק הדין.

ט.        באותו יום הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. ביום 31.1.05 הורה בית המשפט, כי עיכוב הביצוע יחול עד להגשת ערבות של שלושה ערבים טובים לשביעות רצון הרשם להחזר הסכום שאפשר שהמשיבה תתחייב בו, אם הערעור יתקבל כולו או חלקו.

י.        החלטה זו היא נשוא הבקשה לרשות ערעור בבית משפט זה. המבקשת טוענת, בין השאר, כי החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למשיבה 1 לחלט ערבות בנקאית על סך 125,000 דולר כנגד המצאת ערבות שלושה ערבים לוקה בחוסר סבירות ובחוסר הוגנות מבחינת מאזן הנוחות, הנזקים והאינטרסים בין הצדדים. בנוסף, טוענת המבקשת כי הן החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הערבים והן החלטת בית משפט השלום (להתנות את העיכוב בהפקדת ערבות בנקאית על סך 300,000 ש"ח) אינן מנומקות ולכן הן בטלות. המבקשת  טוענת כי נפלו שגגות מלפניו של בית המשפט המחוזי בדרך פרשנותו את ההסכם הדיוני בין הצדדים מיום 2.10.02; ובכך שנמנע מן המבקשת, בין השאר, לחקור בעניין יכולתה הכלכלית של המשיבה 1 להחזר. עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור שהגישה על פסק דינו של בית משפט השלום טובים הם.

יא.      (1)    לאחר עיון במכלול החומר שהוגש, אין בידי להעתר לבקשה. ראשית, אין המדובר בנושא שבית משפט זה נדרש אליו בגלגול שלישי אלא משניעורה בעיה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים,או כדי למנוע עוול מקומם. איני סבור כי תנאים אלה מתקיימים כאן.

(2)      באשר לעניין לעיצומו, קשה להלום למה כיוונו הצדדים, לרבות המבקשת, בהסכימם (ההחלטה מיום 2.10.02) כי הערבות הבנקאית של 125,000 דולר תשמש "בטוחה לכל תוצאה אשר תהא במסגרת פסק הדין הסופי", תוך הודעה לפרוטוקול כי המדובר בבטוחה "לכל פסק דין אשר יינתן, אם יינתן, לטובת רשמן ... אף אם לא ישירות כנגד חברת עאסליה (כך!) חברה למסחר בע"מ". מכל מקום, בית משפט השלום קיבל דברים אלה כלשונם, ושלח את המבקשת להתדיין עם המשיבה 2. "אף שאיני מביע דעה באשר לסיכויי הערעור לגופו, אין על פני הדברים לבטלם מראש בנסיבות, גם אם ההתחייבות שבהסכמה מ-2.10.02 היתה גורפת למדי.

(3)      קובלנות המבקשת בדבר העדר דיון בעל פה בבקשה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי אינן יכולות להתקבל, ולעניין פרוצדורלי זה נהגו בתי המשפט כדין. הוא הדין באשר להנמקה; לעניין זה ראו רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה (טרם פורסם), וכן רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (והאסמכתאות דשם) (טרם פורסם).

(4)      באשר לנושא לגופו, כשהמדובר בחוב כספי, כידוע על פי הפסיקה אין ניתן - ככלל - עיכוב ביצוע אלא אם הראה המבקש כי לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. ראו גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8), 623. במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי, כי יידרשו 3 ערבים טובים לשביעות רצון הרשם להחזר שאפשר שרשמן תתחייב בו. אציין כאן במאמר מוסגר, כי תמהני שהבקשה הוגשה אך ב-1.3.05 (לשולחני הגיעה ב-20.3.05), לאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ב-31.1.01. ערבים טובים משמע, כי יכולת הגביה של המבקשת במקרה של זכיה בערעור תובטח.

(5)      השאלה המעשית שעל הפרק בעיני, בשכל הישר, היא אחת: האם הערבים שהמציאה או תמציא משיבה 1 טובים וראויים כדי להבטיח את הנחוץ. לעניין זה הדעת נותנת, כי עמד או יעמוד הרשם המלומד על המשמר, ואף המבקשת לא תנום ולא תישן.

(6)      כאמור, אין בידי להעתר לבקשה.

           ניתנה היום, י"ח באדר ב' תשס"ה (29.3.2005).

ש ו פ ט

       /עכב